סיבות רבות מונעות עשייה: עומס, דחיינות, פחד מכשלון, פחד מהצלחה, פחד מפרויקטים מורכבים מידי, חשש שמא הידע והמיומנויות שלי חלקיים, אולי התכנון עוד לא הושלם.
מוכר?
האמת? לא חסרות סיבות המניאות מעשייה, אך החוכמה נעוצה בהתמקדות דווקא בסיבות המניעות. מה שיפה הוא שבמידת הצורך אפשר לייצר הנעה כזו.
דוגמאות?
למשל, הצבת עוגנים ביומנים למה שחשוב לנו בחיים, הפיכת החשוב לדחוף – הצבת דד ליין, להפוך “חשוב” ל”מגניב”, לחווייתי, לכייפי, החדרת מיומנויות דרך אימוןODT , עריכת טקסים וארועים (סיבה למסיבה), הענקת פרסים לעצמך ולזולת עבור הצלחות, התקדמות בצעדים קטנים במקום תכנונים מורכבים ועוד.
פרשות “ויקהל” – “פקודי” מלמדות אותנו פרק בעשייה. המיוחד בפרשות אלו שיש בהן 117 (!) הטיות של השורש עש”ה, ועוד מילים רבות אחרות המציינות עשייה. אמנם העשייה המצויינת בפרשות אלו מקורה בציווי ובתכנון אלוקי, אך חלק מהעשייה גם בפרשות אלו לא הסתמך על תכנון מלא אלא על ביצוע עוד בטרם ניתנו כל האמצעים לכך.
אפשר לקפוא על מקומנו ואפשר להסתער קדימה באופן ממוקד, חד כתער ונחוש, גם אם עדיין לא מושלם. עדיפה עשייה לא מושלמת על קפיאה על השמרים (צפניה, א’, יב’).
מה דורש שינוי אצלך כדי שהתכנונים יעברו לפסים מעשיים?
